אעלה נושא קצת שנוי במחלוקת...
אני מרגישה שלפעמים דווקא אנחנו הגשר של המטופלים שלנו אל הרפואה המערבית. אתמול הגיעה אלי מטופלת עם קוליטיס כיבית לא מאוזנת. כבר בתחילת התשאול היא הסבירה לי שהיא לא מוכנה לקחת תרופות כל החיים ושהיא הפסיקה את התרופות על דעת עצמה. במקרים כאלה אני מרגישה שזאת חובתי להסביר למטופלים מה החשיבות של התרופות.
במקרים של קרוהן וקוליטיס, כאשר יש דלקת לא מטופלת, היא יכולה להוביל לנזקים בלתי הפיכים וכתוצאה מכך לניתוח בו יוסרו חלקים מהמעי.
כשעבדתי באסף הרופא יצא לי להיתקל באנשים שהרגישו טוב ולכן הפסיקו עם התרופות על דעת עצמם, רק שהדלקת שלהם המשיכה להיות פעילה ללא ידיעתם, המעי הפך לצלקתי והיה צריך להסיר חלק ממנו.
בימינו אין סיבה שזה יקרה כי בשנים האחרונות יש בדיקת צואה שנקראת קלפרוטקטין שמגלה אם למטופל יש דלקת פעילה במעי והיא מחליפה בהרבה מקרים קולונוסקופיה. המטופל יכול לעשות את בדיקת הקלפרוטקטין לפני שהוא מפסיק עם התרופות וגם אחרי שהוא הפסיק על מנת לבדוק אם הדלקת חוזרת או לא.
אז כשיש מטופלים שמעוניינים לוותר על התרופות אני מסבירה להם את החשיבות של מעקב אחר הדלקת, מבקשת שיתייעצו עם הרופא ויקבלו את הסכמתו ואז מורידה את התרופות בהדרגה.
שבוע טוב 🙏
